מזונות אישה

התורה מחייבת את הבעל במספר חובות כלפי אשתו, הנשואה לו כדין. אחת מהן היא לדאוג לפרנסתה, כלומר – לשאת במזונותיה – לשלם לה מזונות אישה. זאת, למעט במקרים חריגים, כגון עזיבתה הבלתי מוצדקת את הבית, היותה מורדת על פי ההגדרה, או במקרים בהם היא מקיימת יחסי מין מחוץ למוסד הנישואין, כלומר – עם גבר אחר.

גם במקרים בהם האישה יוצאת לעבוד מחוץ לבית והיא בעלת מקצוע (כפי שנפוץ מאד כיום ואף מקובל) והיא יכולה, בפועל, להתפרנס בכוחות עצמה, נדרש הבעל על פי הדין לשאת במזונותיה ולספק לה את רמת החיים שלה היא התרגלה. מדובר בדין עברי עתיק מאד שלא השתנה לאורך השנים ועדיין תקף במאה ה-21, בעידן המודרני.

מהם מזונות אישה

מזונות אישה אינם רק במובנם הצר של המילה, כלומר – אוכל (מזון), אלא כל צרכיה של האישה, לרבות הנעלה וביגוד, צרכי קוסמטיקה ואיפור, צרכים רפואיים, תרבות ופנאי, אחזקת רכב ועוד. בנוסף, במסגרת מזונות אישה חייב הבעל גם לדאוג לאישה לקורת גג ("מדור") – בין אם בשכירות ובין אם בבעלות וכן לשאת בהוצאותיה, הנחשבות כחלק ממזונות האישה.  גם בכתובה, עליה חותם הבעל בטקס החתונה, מוזכר עניין המזונות ועניין התחייבותו של הבעל כלפי אשתו, בכל הקשור בכך.

עם חתימתו על הכתובה מתחייב הבעל לעבוד ולכבד את אשתו ולפרנס אותה כמנהג הגברים. יחד עם זאת, למרות שהכתובה החתומה נחשבת כמסמך משפטי מחייב, חובתו לשאת בדמי המזונות לאחר חתימתו איננה חלה באופן אוטומטי, כי אם נוצרת בהיווצר אקט הנישואין, משמע – מכוחו של הדין האישי החל על היהודים. על פי ההלכה קיימים מספר כללים הקשורים לזכותה של האישה למזונות.

האישה רשאית לדרוש מבעלה להמשיך ולחיות ברמת החיים שלה היא הורגלה, כל עוד מצבו החומרי וגם החברתי של הבעל מאפשר זאת, יחד עם זאת, לא יתאפשר מצב שבו תרד רמת החיים שלה לאחר שנישאה, בהשוואה לרמת החיים שהיתה לה טרם החתונה. רמת חיים זו, שלה יכולה לדרוש האישה, נובעת מהשתכרותו של הבעל וכן מהכנסותיו ממקורות אחרים, אם יש כאלה.

הבעל איננו יכול לדרוש מאשתו להסתפק ברמת חיים, הנמוכה מכפי שידו משגת ולכן היא רשאית לבקש מזונות אישה לפי עושרו של הבעל, כמו גם לפי כבודו. ולכן, נדרש הבעל לעשות הכול על מנת לפרנס את אשתו והוא מחוייב, על פי ההלכה, לספק את צרכיה. הוא מחוייב לעבוד, ולמעט במקרים של מחלה, המונעת ממנו לעבוד, או עונש מאסר, לא יוכל הבעל להימנע מעבודה ולהשתמש בתירוצים כלשהם.

עליו לעבוד במשרה מלאה ובמידה ויש לו שתי משפחות, שעליו לפרנס, עליו לקחת על עצמו עבודה נוספת או לעבוד שעות נוספות על מנת שיוכל לממש את חובתו באשר תשלום דמי המזונות. חשוב לדעת – מזונות אישה שונים ממזונות ילדים. כאשר הבעל מחויב במזונות אישה, מתחשבים בהשכלתו, במעמדו, ביכולתו, ברכושו וגם בפוטנציאל ההשתכרות שלו כפי שזה הוכח בעבר.

במקרים של מזונות ילדים, עליו לספק מענה לכל צרכיהם, ובעוד האישה (האם), איננה מחוייבת לצאת לעבודה, הבעל מחוייב בכך. אין כאן שוויון, כפי שניתן לראות על פי הדין והחובה למלא את צרכי האישה וכן את צרכי הילדים חלה על הבעל (האב) בלבד.

מתי נקבעים מזונות זמניים ומה חשוב לדעת עליהם?

במקרים בהם אישה איננה עובדת ואין לה מקור פרנסה כלשהוא, ובמידה והיא איננה יכולה להמתין עד אשר ייפסק בנוגע לתביעת המזונות שהוגשה עבורה ועבור הילדים, ניתן להגיש בקשה למזונות זמניים, בהתאם לסעיף 256 וכן לבקש פסיקה מיידית. את הדבר אפשר לעשות עם הגשת כתב ההגנה באשר לבקשת דמי המזונות וגם לאחר הגשתו.

מטרתם של המזונות הזמניים היא להבטיח לאישה כי מצבה הקיים יישמר עד לפסיקה בנוגע לדמי המזונות ולמנוע, ככל שמתאפשר, שינוי ברמת החיים שלה ו/או של ילדיה. בנוסף הם נועדו למנוע שינויים קיצוניים, העשויים לנבוע ברמת החיים שלה, ובייחוד במקרים בהם מסוכסכים ביניהם בני הזוג. הדבר נכון גם לגבי עניין מזונות הילדים ואף בעל חשיבות רבה יותר, שכן מטרתם של מזונות אלה היא לכלכל את הילדים, שאין להם כידוע הכנסה משלהם, ולדאוג לצרכיהם.

האם העובדה שאישה עובדת משפיעה על המזונות הנקבעים?

בעידן המודרני נשים רבות מפרנסות את עצמן ואת משפחתן, מפתחות קריירה משגשגת ואף עובדות מחוץ לבית, ולעיתים שעות ארוכות. הדבר מקובל מאד כיום ונפוץ בכל החברות ובכל המעמדות. במקרים בהם האישה עובדת למחייתה ומתפרנסת, יכול הבעל לטעון לביטול מחויבותו באשר לדמי המזונות וכי היא יכולה, בזכות ההכנסה שלה, לספק אותם בעצמה.

ולכן, כאשר הכנסת האישה מחוץ לבית אכן מכסה את צרכיה, יכול הבעל לפטור את עצמו מלזון אותה ("צאי מעשה ידיים תחת מזונותייך"), אולם אם הכנסתה זו איננה מספיקה לה לשם כך, יהיה הבעל חייב להמשיך ולשלם לה דמי מזונות. יותר ויותר נשים כיום הן בעלות השכלה וגם מקצוע. מידת התלות שלהן בבעל, כפועל יוצא מכך, הולכת ופוחתת, אך עדיין ישנן אלו, ובייחוד כאשר מצטרפים למשפחה ילדים, המעדיפות להישאר בבית ולהשקיע בילדים ולפחות עד שיגדלו מעט.

במקרים כאלה תהיה מחובתו של הבעל לפרנס אותן. על פי ההלכה והדין העברי – האישה איננה חייבת לעבוד בכלל, ואם היא מחליטה לעשות זאת, יתחשבו בגובה הכנסותיה בהתאם לצרכיה, ובעלה יחוייב בדמי מזונות בהפרש שנותר. אם בוחרת להתפרנס, תחושב הכנסתה של האישה לא רק ככזו המתקבלת מעבודה, אלא גם ממקורות אחרים, למשל דמי אבטלה, דמי שכירות מנכסים שבבעלותה, קצבת נכות אם היא זכאית לכך ועוד.

מה פירוש הביטוי "מעוכבת מחמתו"?

כאמור, כאשר לאישה הכנסה משל עצמה, ובתנאי שהיא יכולה לספק לה את המענה לכל הצרכים, פטור הבעל מלשלם לה מזונות אישה. במידה והכנסתה נמוכה מכך, עליו להשלים את היתרה. ישנו מצב אחד בלבד, על פי ההלכה, שבו הבעל מחוייב בדמי מזונות אישה גם כאשר האישה עובדת, וזה במקרים של "מעוכבת מחמתו".

במקרים בהם פוסק בית הדין הרבני באשר לגירושין בין בני הזוג, ובמידה והבעל מסרב להליך, רשאית ואף זכאית האישה להגיש תביעת מזונות לבית הדין הרבני בעילת "מעוכבת מחמתו". תביעה כזו תזרז בדרך כלל את הסכמת הבעל לשתף פעולה עם פסיקת בית הדין ולהתגרש.

האם אישה מחוייבת לקחת חלק בפרנסת הבית?

כאמור, וכפי שקובע הדין העברי, אישה איננה מחוייבת לקחת חלק בפרנסת הבית. גם אם האישה מחזיקה במקצוע כלשהו וביכולתה להתפרס ובכך לסייע בכלכלת הבית, היא איננה חייבת לצאת לעבוד. הבעל, לעומתה, מחוייב בכך.

אולם, במקרים בהם מחליטה האישה להגיש תביעת מזונות כנגד בעלה ומדובר באישה שעבדה לאורך כל השנים, בית המשפט יהסס מלפסוק לאותה אישה מזונות, שכן הוא עשוי לראות בהפסקת העבודה שלה כטקטיקה למשפט הגירושין ומתוך כוונה להכביד על בעלה, כדי שיהיה מחויב לשאת בעול מזונות האישה, בנוסף לעול מזונות הילדים שבהם הוא מחוייב בכל מקרה.

על פי פסקי דין, שנקבעו לאחרונה, נקבע כי במקרים בהם האישה היא בעלת השכלה ומקצוע והיא הורגלה לעבוד לאורך השנים, או במידה והיא מחזיקה במקצוע וילדיה בוגרים והם אינם זקוקים עוד לטיפולה, אין שום סיבה שלא תצא לעבוד. במצבים כאלה יפסוק בית המשפט לטובת האישה דמי מזונות למשך תקופת הסתגלות מסוימת והוא יציין כי מצופה ממנה למצוא עבודה ולכלכל את עצמה.

זאת, כמובן, בהסתייגות רבה לאור דין התורה, המציין כי אין בחובתה של האישה לעבוד וכי הבעל הוא זה האחראי על כלכלתה בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות שלו ויכולתו הכלכלית. ניתן לראות שחל שינוי בגישתו של בית המשפט לענייני משפחה לנקודה זו ומכיוון שישנו סיכוי גבוה מאד שהאישה היא הינה בעלת השכלה וכי עבדה בעבר, יפסוק בית המשפט לטובתה דמי מזונות למשך תקופת הסתגלות ולא למשך תקופה בלתי מוגבלת.

יחד עם זאת, אם האישה לא יצאה, לאורך כל תקופת הנישואין, לעבוד או שהיא מטפלת בילדים קטנים, היא לא תחוייב על ידי בית המשפט לעבוד מחוץ לבית והוא יפסוק לטובתה מזונות כדבר שהוא בשגרה. כל זאת, למעט במקרים בהם חייב אותה בית הדין הרבני בגט.  

האם אישה זכאית למזונות כאשר בני הזוג אינם חיים יחדיו?

בדמי מזונות זכאית האישה, כאמור, רק כאשר היא חייה עם בעלה. אולם, מה קורה כאשר היא עוזבת את הבית ולא חיה איתו יותר? האם היא עדיין זכאית למזונות? אם כן, אישה זכאית לקבל מזונות, גם כאשר היא איננה מתגוררת איתו, בהתקיים המצבים הבאים:

במידה והבעל עזב את הבית, אז הוא איננו יכול להשתחרר ממחויבותו לשאת בדמי מזונות לאישה וגם במקרים המוגדרים כ"טעם מבורר", כלומר – מצבים בהם מוצא בית בדין את עזיבת האישה מוצדקת, למשל במקרים של אלימות כלפי האישה מצידו של הבעל, יחס רע כלפיה, התעקשותו שהיא תתגורר עם בני משפחה או עם אמו וסיבות נוספות העשויות לפגום בחייה ובשלוותה. ולכן, אם האישה מעוניינת לקבל מזונות אישה מבעלה, עליה לספק צידוק, וגם מינימאלי, בגין עזיבתה ולו כדי שלא תפסיד את זכותה למזונות אישה.

מה קורה במקרים של "אישה מורדת"?

הדין מגדיר אישה כ"מורדת" במקרים בהם היא מסרבת לחיות עם בעלה חיי אישות, משמע – לקיים אתו יחסי מין. חיי אישות הם חלק מארבעה חובות, בהם מחוייבת האישה כלפי בעלה ואם היא לא תקיים זאת, הרי שאיננה זכאית למזונות. יחד עם זאת, "מורדת" תחשב אך ורק אישה שאיננה מקיימת יחסי מין עם בעלה, ולא אישה שאיננה מבצעת את שאר המלאכות שהיא מחוייבת בהן.

אם אכן מוכרת האישה כ"מורדת" היא עשויה להפסיד את כלל זכויותיה הנובעות מעצם נישואיה, בין אם כולן ובין אם חלקן, לרבות זכותה לקבל מזונות אישה מבעלה. ולכן, במצבים כאלה ובנסיבות מסוימות, יכול הבעל לפטור את עצמו מחובתו הבסיסית לפרנס ולזון את אשתו. במקרים בהם היא מוכרת כ"מורדת", מזהיר בית הדין את האישה לחזור בה בתוך 12 חודשים ולהתפייס עם בעלה כדי שתהיה זכאית למזונות. אם איננה עושה זאת, רשאי הבעל לבחור בהליך של גט ומבלי שיידרש לשלם לה בהתאם לכתובה.  

קיום יחסי מין במסגרת הנישואין היא חובתה היסודית של האישה כלפי בעלה וכן של הבעל כלפי אשתו. אולם, רק כאשר האישה מסרבת לעשות זאת באופן מוחלט, היא תחשב כמורדת. אם היא מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה מעת לעת, היא לא תחשב ככזו, שכן לא חלה עליה החובה להיענות לו בכל שעה. אם האישה מספקת הסבר הגיוני, מבחינתו של בית הדין, לסירובה לחיי אישות, היא תמשיך ותהיה זכאית למזונות.

הסברים שיתקבלו על ידי בית הדין יכולים להיות כאשר הבעל נוהג בגסות כלפיה, כאשר הוא מקיים קשרים עם נשים אחרות, כאשר הוא עצמו בחר לעזוב את הבית, כאשר הוא מכאיב לה בזמן שהם מקיימים חיי אישות וגם כאשר הוא מאשים אותה כי זנתה מבלי שיכול להוכיח זאת. סיבות אלו מתקבלות על ידי בית הדין ומצדיקות המשך תשלום מזונות.

האם אישה שנישאה לבעלה בנישואין אזרחיים זכאית למזונות?

יותר ויותר זוגות בוחרים בשנים האחרונות להינשא נישואין אזרחיים, ולא נישואין דתיים, המוכרים בישראל. במקרים כאלה, חובתו של הבעל לפרנס את אשתו ולשלם לה מזונות איננה תקפה יותר שכן חובה זו חלה אך ורק כאשר הם נישאים כדת משה וישראל. בעבר, מצבה של אישה שנישאה לבעלה בנישואין אזרחיים, מבחינת זכויות העומדות לרשותה, נפל ממצבה של אישה שנישאה לבעלה בנישואין יהודיים, אך כיום, הסיפור הוא אחר בשל תיקון לפסיקה. כיום הושווה מצבה של אישה כזו לזו הנשואה כדמוי.

יחד עם זאת, כאשר אישה יהודייה בוחרת להינשא לבעלה בנישואין אזרחיים שכן שניהם סולדים מהרבנות, למשל, מדובר בסיכון גדול. ההלכה קובעת כיום, אם כי כרגע עומדת בפני בחינה מחודשת בבית המשפט העליון, שהיא איננה זכאית לקבל מבעלה מזונות משום שלא נשאה לו על פי דין התורה ולכן כל חיובי הבעל, המצוינים בהלכה, אינם מתקיימים.

אולם, במקרים בהם בוחרת אישה יהודה להינשא לבעל מדת אחרת או למחוסר דת, במקרים בהם האישה היא איננה יהודייה אך נישאת ליהודי ובמקרים בהם שני בני הזוג אינם יהודים, חובתו של הבעל בדבר מזונות האישה יחולו מתוקף החלטתו של בית המשפט ולא מהדין האישי, שחל עליו.

באילו נסיבות מסתיימת חובת הבעל לשלם דמי מזונות לאישה?

בפועל, זכאית האישה למזונות עד להוצאתו של הגט לפועל. כל עוד בני הזוג מוגדרים כנשואים הוא מחוייב לשלם מזונות לאשתו, ובתנאי שלא נפסק אחרת. יתכנו מספר מצבים שבהם רשאי הבעל על פי הדין להפסיק לשלם לאשתו מזונות. במידה והסכים שלא לשאת בחובה זו במסגרת הסכם ממון או במסגרת הסכם גירושין, הרי שתוקפו של חיוב תשלום דמי המזונות לאישה פוקע עם קבלת הגט.

דמי מזונות שנפסקים בבית המשפט לענייני משפחה לעומת דמי מזונות שנפסקים בבית הדין הרבני – מה ההבדלים ביניהם?

קיימים כמה הבדלים מהותיים בין דמי מזונות שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה לעומת דמי מזונות לאישה שנפסקו בבית הדין הרבני. ראשית, במרבית המקרים דמי המזונות הנפסקים בבית המשפט יהיו גבוהים יותר מאלה שנפסקים בבית הדין הרבני. שנית, אותם מזונות צמודים למדד כשהם נפסקים על ידי בית המשפט ואילו כאשר הם נפסקים בבית הדין הרבני הם צמודים לתוספת היוקר.

הבדל נוסף הוא שבית המשפט, במסגרת פסיקתו אודות דמי המזונות, דורש מהבעל להמציא תלושי שכר או להביא אתו הצהרה שנתית למס הכנסה ובמידה והוא עצמאי, ולעומת זאת כאשר הם נפסקים בבית הדין הרבני הוא איננו נדרש בכך. כמו כן, כדי לפסוק לטובת האישה מזונות זמניים יושב בית המשפט על כך ישיבה ראשונה בלבד, בעוד שכאשר מדובר בבית הדין הרבני יידרשו לו כמה ישיבות.

הבדלים נוספים הם: כאשר פוסק בית המשפט אודות מזונות האישה הוא בוחן לא רק את השתכרותו בפועל של הבעל, כי אם את הפוטנציאל שלו. זאת, בניגוד לבית הדין הרבני הבוחן רק את ההשתכרות בפועל. ניתן לראות, על סמך הבדלים אלה, כי ישנם פערים משמעותיים מאד בין מזונות הנפסקים בבית המשפט לעומת אלה, הנפסקים בבית הדין הרבני. ולכן, לא פעם, ממליצים עורכי הדין לאישה, במידה וזו תובעת גירושין ומזונות, לפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי לשמור על זכויותיה ולקבל את המגיע לה על פי החוק.

כיצד המציאות החדשה משפיעה על מזונות האישה?

הדין קובע כי בין חובותיו של הבעל כלפי אשתו עליו לדאוג לפרנסתה, למעט במקרים חריגים. כיום, במציאות החדשה, נשים דואגות לעצמן, מפרנסות את עצמן ובעלות מקצועות מכבדים. יחד עם זאת, ולמרות הכול, הבעל עדיין מחויב להמשיך לפרנס את אשתו ולדאוג לשמור אותה באותה רמת החיים שהורגלה לה במהלך כל חייהם המשותפים. אך, לצד כל זה, קשה שלא לשים לב לניצוצות קלים של שינויים הקשורים במזונות האישה ונובעים בשל המציאות החדשה.

למשל, נשים רבות כבר אינן תלויות בבעל כפי שהיה בעבר והן בעלות השכלה ומקצוע. אולם, ישנן גם רבות מהן שמעדיפות, למרות הכול, להשקיע בילדים ולהישאר אתם בבית במשך כמה שנים. במקרים כאלה יהיה נטל הפרנסה על הבעל. בנוסף, כאשר מדברים על "מזונות" מתכוונים לצרכיה השונים של האישה, לצרכיה האמיתיים. מדובר בביגוד והנעלה, באיפור וקוסמטיקה, בצרכים רפואיים, בתרבות ובילוי ועוד ולא רק למזון.

בנוסף, הבעל גם מחויב, במסגרת המזונות, לדאוג לקורת גג לאשתו ולשמור על רמת החיים שלה, שאליה היא הורגלה. במקרים בהם האישה בוחרת לעזוב את הבית, היא עשויה, כפי שקורה בדרך כלל, להפסיד את זכותה למזונות. אולם, אם נתנה צידוק מינימאלי באשר לעזיבתה, היא לא תפסיד זאת.