משמורת משותפת

משפחה מסורתית היא משפחה של שני הורים (מאותו המין או לא מאותו המין), כשהילדים חיים יחד עם שניהם. כולם מתגוררים תחת קורת גג אחת ומקיימים אורח חיים משפחתי לכל דבר. ההורים דואגים לרווחת הילדים ומנהלים חיים זוגיים, כמו גם חיי משפחה, עם כל המשתמש מכך. כאשר ההורים מחליטים להיפרד ולהתגרש עומדות בפניהם כמה אפשרויות:

הראשונה – לבחור באחד ההורים כמשמורן ראשי, כשהמשמעות לכך שהוא המגדל העיקרי ואילו ההורה השני מגיע, בהתאם למה שמוחלט על ידי הצדדים, לבקר את הילדים, לשהות במחציתם ואחת לכמה זמן גם מארח אותם בביתו, או אפשרות שנייה – משמורת משותפת. כל הליך שבוחרים חשוב לעשותו ולקדם אותו בעזרתם של המומחים, בעזרתו של עורך דין מיומן, מקצועי ומנוסה המתמחה בדיני משפחה.

רק כך אפשר לעבור תקופה שהיא לא פשוטה בכל מקרה ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים הרבים הצפויים לצוץ בעתיד הקרוב או הרחוק. ניסוח מקצועי ונכון של הסכם גירושין המתייחס גם לעניין המשמורת הוא קריטי וחשוב במיוחד כדי להבטיח את זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים בכך, ובייחוד את אלה, של הילדים.

ניסוח שכזה יכול למנוע מורכבויות לא נעימות בעתיד, מחלוקות בין ההורים ואפילו בין הילדים לבין הוריהם. אי אפשר שלא לקחת בחשבון את העניין הנפשי בכך, וחשוב שלא להתעניין מהעניין המעשי יותר, הבוחן את חובותיהם וזכויותיהם של כל הצדדים.

מהי משמורת משותפת?

כאשר מדברים על משמורת משותפת, מונח שהשתמשו בו בעיקר בעבר, מתכוונים למצב שבו הילדים מבלים את זמנם באופן שווה או דומה אצל ההורים, בדיוק כפי שהיה בזמן שהיו נשואים, וכל המשפחה חיה יחדיו. כיום, אף על פי שעדיין נעשה שימוש במונח הזה ובעיקר בבתי הדין הרבניים, בוחרים שלא להשתמש במונח "משמורת" (מאז תקנות חדשות שהתקבלו בשנת 2020 בבית המשפט לענייני חדשה) אלא במונח "חלוקת זמני השהות". כך או כך, הכוונה היא זהה, הן מבחינת המשמעויות המשפטיות שלה והן מבחינת כוונותיה.

כאמור, משמורת משותפת מתייחסת לאחריות הורים משותפת והיא מונח משפטי לכל דבר. זאת, לעומת מצב אחר שבו רק אחד מההורים הוא המשמורן ועליו חלה החובה לקחת על עצמו את הילדים ולדאוג לכל מחסורם. במידה ונתקל בבעיה כלשהי ביום מסוים, הוא יכול להיעזר בהורה השני כדי לסייע לו במציאת פתרון לילדים, אך אין הוא חייב בכך. כל זאת, כמובן, בהתאם למסגרת ההסכם ומה וכפי שהוחלט. כאשר שני ההורים אחראים לילדים בדיוק באותה המידה וההגדרה ההורית היא שווה מדובר במשמורת משותפת.

דבר זה בא לידי ביטוי בזמני שהותם של הילדים אצל ההורים במהלך השבוע ובאי יכולתו של ההורה להטיל אחריות על ההורה השני כאשר הילדים שוהים אצל הראשון על פי תנאי ההסכם.

עד לשנת 2017 הופחתו דמי המזונות שבהם היה חייב האב במקרים של משמורת משותפת ב-25-50 אחוזים, אולם מאז יולי 2017 ובעקבות פסיקתם של שופטי בית המשפט העליון במסגרת פסק דין תקדימי, הוחלט כי במידה ולשני ההורים הכנסה דומה ומדובר במשמורת משותפת לא תחול על האב החובה למזונות ילדים במקרים בהם הילדים בני 6 עד 15.

מהו הורה משמורן?

על פי ההגדרה, הורה משמורן (Custodial Parent) הוא זה שאצלו הילדים מתגוררים כדרך קבע, או זה שמקום המגורים שלו מוגדר כמקום מגוריהם העיקרי של הילדים. חשוב לזכור, כפי שצויין, שאין הכוונה כאן כי ההורה המשמורן הוא האפוטרופוס הבלעדי על הילדים, וכי ההורה השני, מתוקף היותו הורה הילדים, אופוטרופוס באותה המידה (אלא אם כן הוחלט, משפטית, אחרת).

החלטות הנוגעות לילדים ונחשבות לברות משקל נשארות בידיהם של שני ההורים גם במקרים של הורה משמורן, כמו כאלו הנוגעות לבריאותם ולחינוכם. אפילו במקרים בהם ההורה המשמורן מעוניין לעבור דירה, עליו לקבל את אישורו של ההורה השני.

מאיזה גיל מקובל להחליט על משמורת משותפת?

מקובל כי משמורת משותפת תהיה רלוונטית אך ורק מגילאי 6 ומעלה. זאת, מכיוון שעל פי חזקת הגיל הרך ילדים עד לגיל 6 צריכים להיות במשמורת מלאה של אימם. אולם, מכיוון שבסופו של דבר, טובתם של הילדים היא זו החשובה, הדבר איננו חד משמעי ויש לו חריגים. במקרים בהם ההורים מגיעים להחלטה משותפת, ניתן לבחור בהליך של משמורת משותפת גם לפני גיל 6.

גם כאשר מעורבותו של האב בחייהם של ילדיו וקרבתו אליהם היא רבה, ניתן לפסוק על משמורת משותפת גם כשגילם צעיר יותר. חשוב לזכור כי גילו של הילד במקרים של קבלת החלטות בעניין משמורת משותפת איננו צריך להיות הפקטור, אלא מסוגלותם של ההורים וליכולתם לגדל את הילדים חצי מהזמן, תוך התייחסות לפן הכלכלי וגם הרגשי.

האם יש קשר בין משמרות משותפת למרחק מגורים?

כדי לאפשר התנהלות תקינה ובריאה של משמורת משותפת, ובייחוד כזו שתחזיק מעמד לאורך זמן, יש חשיבות רבה מאד למרחק המגורים בין שני ההורים וחשוב שהוא יהיה סביר. בעבר היה מדובר בתנאי בל יעבור, אולם כיום בתי המשפט בוחנים את העניין באופן מרוכך יותר וכל עניין נבדק לגופו. במקרים בהם אחד ההורים מבקש לעבור להתגורר במקום מגורים שהוא מרוחק יחסית ואין הסכמה בין ההורים בנושא, יהיה בית המשפט הוא זה שיכריע בכך, כאשר בפניו עומדים מספר שיקולים.

כמו: טיבו של הקשר בין ההורה שרוצה להתגורר רחוק יותר לבין ילדים ועוד. כאשר הקשר הוא חזק מאד, יקבע פעמים רבות בית המשפט כי הדבר הוא אפשרי למרות המרחק. גם גילם של הילדים הוא שיקול ואם הם גדולים מספיק ויכולים להביע את דעתם, היא תילקח בחשבון.

כיצד מנסחים כיום משמורת משותפת מחדש?

כאמור, מאז 2020 חל שינוי באופן ניסוחה של המשמורת המשותפת והוחלט כי בעתיד לא ייעשה יותר שימוש במונח זה. את המונח משמורת משותפת מחליפים כיום בחלוקת זמני השהות, מה שניתן לראות כבר עכשיו בפסקי הדין (אם כי בקצב איטי מאד, שכן כל העניין הנ"ל הוא ממש בתחילת הדרך).

*לצורך העניין, כאן, במאמר נתייחס למונח כפי שהיה עד עתה כ"משמורת משותפת".

מדוע חשובה כל כך הגדרה של הורית שווה או משותפת?

משמורת משותפת היא, כאמור, הסדר משפטי מיוחד המקנה להורים המתגרשים לקבל על עצמם הגדרה הורית שווה, בדיוק כפי שהיתה בזמן שהיו נשואים. הגדרה זו איננה משליכה או קשורה באופן מסוים לחלוקת זמני שהייתם של הילדים אצל הוריהם ואיננה משפיעה על דמי המזונות הנדרש מהאב לשלם. בסיסה של הגדרה זו הוא בסיס ההורות עצמו. ההורים, שניהם, הם הורים לילדים וכך זה צריך להישאר גם לאחר הגירושין.

על פי מחקרים שנעשו בתחום זה, נמצא כי טובתם של הילדים דורשת שלא ייווצר מצב של אי שוויון בשל פרידתם של ההורים, משמע – שני ההורים צריכים להמשיך ולהישאר במעמד הורי שווה וזהה. השימוש באחריות הורים משותפת וגם במונח משמורת משותפת היא דרך להבהיר להורים כי שניהם חשובים, ובאותה מידה, לילדים, אחראיים להם וששניהם, למרות הגירושין, נדרשים לשמש ככאלה באופן מלא. הסיבות מדוע הגדרה הורית שווה היא חשובה כל כך הן רבות. ראשית, מדובר בהצהרה שהיא חברתית.

הורות שווה חשובה מאד לילד, שכן ההורים משמשים כמודל חיקוי לילדים וגם כדוגמא, וכאשר הילדים רואים את הוריהם במעמד שווה הם מבינים כי אין לאף אחד מההורים סמכות בלעדית או עליונה כלפיהם או אפילו כלפי ההורה האחר. כך נמנעים וויכוחים וחיכוכים רבים והדבר איננו הופך לכלי מאבק הן של ההורה בהורה האחר והן של הילדים.

בהורות שווה או משמורת משותפת, מכיוון ששני ההורים אחראיים לילדים, הנטייה שלהם לשתף פעולה ולהגיע להסכמות היא גבוהה בהרבה, בהשוואה למקרים בהם רק אחד ההורים הוא משמורן. מעבר לכך, קשה להתעלם מהעובדה שהורות לא שוויונית יוצרת מצב של אפליה, המקשה מאד על ההורה שלא משמורן (לרוב, האב) לממש את זכויותיו ההוריות ואת חובותיו כלפי הילדים. פעמים רבות נוצרת תחרות בין ההורים מיהו ההורה המועדף, מה שמוביל להקצנת עמדותיהם זה כלפי זה, מה שנוגד את טובתם של הילדים.

בנוסף, כאשר יש רק הורה משמורן אחד לפתע זוכים הילדים בהורה מועדף, הורה שמבלה איתם את מרבית הזמן, לעומת ההורה השני שפחות. ולכן, הגדרה הורית שווה חשובה מאד לא רק כלפי החברה כי אם כלפי הילדים עצמם ושאר המשפחה כדי להראות כי הורתם של ההורים – של שניהם, חשובה ומשמעותית בדיוק באותה המידה. אף הורה לא חשוב ומשמעותי יותר מהאחר וההורים ממשיכים לתפקד כהורים, תוך כדי התאמת ההורות שלהם ואורח החיים שלהם למצב החדש – מצב של גירושין.

בפן המעשי ישנה גם כן חשיבות רבה מאד בהגדרה הורית שווה. שני ההורים, מבחינה משפטית, אמנם האפוטרופסים של הילדים, אך לא לכולם ברור גם כך ההבדלים בין אפוטרופסות לבין משמורת. פעמים רבות הורה משמורן תופס את התואר המשמורן שניתן לו כבעל בעלות מלאה על הילדים והאחראי הבלעדי עליהם. הוא משתמש בכך כאמצעי להטלת וטו על ההורה השני ומתייחס אך ורק להחלטותיו מבלי לקחת בחשבון את החלטות ודעות הצד השני (של ההורה הלא משמורן).

על פי החוק ישנה הפרדה ברורה מאד בין אפוטרופסות לבין המונח משמורת, אולם בפועל, במצב של גירושין, נוטה החברה לתפוס את ההורה המשמורן גם כאפוטרופוס (לפחות מבחינת המשמעות ה"פשוטה" לכך ולא המשפטית בהכרח). הדבר מוביל, בסופו של דבר, למעמדות הוריים לא שוויוניים ולהתנהלות שהיא אחרת. בנוסף, הגדרה הורית שוויונית שומרת על ערכו של ההורה השני ככזה והגדרתו כהורה לא נלקחת ממנו.

הדבר יכול למנוע מצב של ניתוק בין ההורה לבין הילדים ואפילו להפחית מקרים של אי עמידה באותם זמני שהות, כפי שנקבעו בהסכם. הורות שוויונית מצריכה את ההורה המשמורן לקבל את הסכמתו של ההורה השני במידה וירצה לשנות את מען הילדים. הדבר הוא בעל השפעה ניכרת על המשכיות הקשר של ההורים עם הילדים, ובייחוד משפיע על ההורה שאיננו משמורן, זה שהילדים אינם מתגוררים איתו.

כדאי לזכור כי להורות משותפת יש גם הכרה על ידי כל המוסדות. אם ההורים, שניהם, מתגוררים באותה רשות, זכאים הילדים להסעות לבית הספר. ואם בבתי הספר עסקינן, בהורות משותפת מקבלים הילדים שתי תעודות מקור, בעוד שבמקרים של הורה משמורן יחיד מקבל הילד תעודת מקור אחת להורה המשמורן והעתק להורה השני.

מה ההבדל בין אחריות הורית משותפת למשמורת משותפת?

הן משמורת משותפת והן אחריות הורית משותפת מתייחסים להורות שהיא שווה, אולם במציאות כפי שהיא כיום המונח משמורת משותפת הוא זה שמוכר. מדובר במונח ישן, כאמור, שאיננו מוזכר כלל בחוק אלא תוצר של מערכת משפטית קיימת. המשמעות להגדרה זו היא ששני ההורים משמשים כמשמורנים שווים לילד, ללא קשר לאופי חלוקת זמני השהות של הילדים אצלם והגדרתם ההורית היא שווה.

השימוש במונח "אחריות הורית משותפת" היא כפולה, שכן היא נותנת דגש לאחריותם של ההורים על הילד ומציינת שהילד איננו חפץ שמוחזק ומועבר בין הצדדים. בפסק דין שנקבע בעבר אפילו נידונה הסוגיה בעניין ונטען כי הסדר של אחריות הורית משותפת הוא טבעי וברור מאליו שכן שני ההורים הם גם כך אפוטרופסים של הילדים.

מהם זכויותיהם וחובותיהם של ההורים במשמורת משותפת?

למשמורת משותפת או לאחריות הורית משותפת השלכות רבות מבחינת החוק. הדבר משפיע על גובה דמי המזונות שבהם חייב, לרוב, האב וכן על נקודות נוספות. חשוב מאד להבין את המשמעות לכך ואת הזכויות הנובעות מתוקף הסדר המשמורת המשותפת ולזכור שישנם גם חובות החלים על שני הצדדים במקרים אלה.

במצבים מסוימים ייתכן כי מצב של משמורת משותפת, לפחות מבחינת טובתם של הילדים, לא יהיה נכון ולכן כדאי מאד להיוועץ בעורך דין כדי לבחון את כל הנקודות השונות בצורה רחבה וכוללת ולבדוק זאת תוך התייחסות לטובת הילדים. חשוב גם לקחת בחשבון שהורות משותפת עשויה להשפיע על האופן שבו ההורים יתנהלו זה עם זה מול הילדים ועד כמה הדבר יכול גם, כפועל יוצא מכך, להשפיע על הילדים עצמם.

התייחסות לכל ההשלכות והמשמעויות של הורות משותפת, תוך בחינת כלל החובות והזכויות, היא קריטית לפני שעושים את הצעד הראשון ובוחרים בסטטוס שכזה. באשר לדמי המזונות במשמורת משותפת, כדאי לזכור כמה נקודות. ראשית, במצב של משמורת משותפת זמני השהות של הילדים אצל הוריהם הם או שווים או כמעט שווים. לעובדה זו יש השלכות על גובה תשלום דמי המזונות, כך שלרוב הם יהיו נמוכים מכפי שנקבע במקרים של הורה משמורן אחד או יבוטלו לחלוטין.

לכך יש כמה סיבות: במשמורת משותפת ההורים מעורבים באופן שווה בחיי ילדיהם ופעילים בהם, בדיוק כפי שהיה בעודם נשואים. משמורת משותפת איננה רק הלינה של הילדים בבית ההורים כי אם הפיכתם של בתי ההורים לשני בתים מרכזיים בחייהם של הילדים, היכן שניתן מענה מלא לכל צרכיהם. שני ההורים נושאים באחריות וההוצאות עבור גידול הילדים הן זהות ושוות או דומות, בהתאם לזמני השהות. בדרך כלל יבוטלו דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת כאשר הכנסות שני ההורים זהות.

אילו מיתוסים קיימים בנושא זה?

אחד המיתוסים המוכרים בנושא המשמורת המשותפת קשור לזמני השהייה. למרות שאין היגיון לכך בפועל, מקובל לחשוב כי המשמעות של משמורת משותפת היא זמני שהות שווים בהכרח או רחבים. יחד עם זאת, אין שום היגיון לחיבור בין שני הפרמטרים האלה, שכן ישנם מצבים, למרות המשמורת המשותפת, בהם זמני השהייה אינם שווים וגם לא יכולים להיות כאלה.

למשל, כאשר תינוק יונק הוא ילון בתקופת חייו הראשונה אצל האם ולא אצל האב. מיתוס נוסף מתייחס להגדרה ההורית השווה לעומת זמני שהות שווים. הטענה העיקרית בנושא הזה היא שמשמורת משותפת, או הגדרה הורית שווה הם סטטוסים שצריכים להיקבע רק כאשר מדובר בזמני שהות רחבים. אולם, אם בוחנים את העניין בפועל מבינים שאין זה מוצדק או הגיוני כלל.

שכן, הורה הוא הורה גם אם מבלה עם ילדיו פרק זמן מוגבל. הדבר קורה הרי לא אחת גם במסגרת הנישואים. ישנם לא מעט מקרים בהם אחד ההורים מרבה, מתוקף עבודתו, בנסיעות, או הורה שעובד משמורות. במקרים כאלה ההורה השני יהיה יבלה יותר זמן עם הילדים בהשוואה להורה האחר, ועדיין שניהם שווים.

מדוע תקשורת טובה בין ההורים חשובה כל כך במקרים של משמורת משותפת?

ידוע כבר לכל עד כמה תקשורת טובה חשובה מאד בחיי זוגיות, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחה עם ילדים. אך מה קורה כשמתגרשים? ישנם לא מעט מקרים בהם מתקשים הורים גרושים, ובייחוד בשלבי הפרידה הראשונים, לנהל תקשורת טובה והדבר מלווה בלא מעט רגשות שליליים, המשליכים על ההליכים המשפטיים השונים ואף מקצינים.

אם בעבר האמינו כי אם אין תקשורת טובה בין ההורים לא ניתן יהיה להעניק להם משמורת משותפת, הרי שכיום, במציאות של ימינו, הדבר הוא בהחלט אפשרי תודות למיילים ואמצעים אחרים המאפשרים תקשורת בסיסית בין השניים (הודעות וואצאפ, מסרונים ועוד). הדבר הוא אמנם איננו אידיאלי אך הוא בהחלט מאפשר תקשורת הוגנת וראויה בין שני צדדים.

מה קורה בימינו?

גירושין כאמור הוא הליך משפטי לא פשוט, וכשלכל זה נלווית פרידה ופירוק משפחה הדבר הופך למורכב עוד יותר וגם לאמוציונאלי מאד. מסיבות אלו ונוספות הורים רבים מגיעים פעמים רבות לבית המשפט כשהם מוכנים למאבק. הבעיה היא שעצם ההתייחסות להליכים אלה כ"מאבק" הופכת אותם לבעייתיים עוד יותר ובהמשך מעלה קשיים שונים בכל הקשור לקבלת החלטות וחתימה על הסכמים.

ביטול המונחים "חזקה" ו"משמורן" ואימוץ המונח "הורות שוויונית" יכולים לסייע לכל הצדדים לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו ולקבל את ההחלטות הנכונות מבלי לפגוע בילדים וגם בהם עצמם. כששני הורים יודעים מראש כי ברירת המחדל במצב החדש היא אחריות הורית משותפת אין מקום לדיונים או פשרות וכל אחד מההורים ימשיך ויישא את התואר שלו כהורה. כך אפשר למנוע מחלוקות מיותרות, ריבים הקשורים לאגו וגם חששות שמא תפגע הורותו של אחד מהצדדים.

הידיעה כי אין תחרות בין הצדדים אודות ההורות שלהם ואפשר לדון רק בעניין חלוקת זמני שהותם של הילדים אצל הוריהם מפחיתה באופן משמעותי את חששות ההורים ואת פחדיהם בבואם לדון בעניין מול בית המשפט. כשהמאבק אודות ההגדרה ההורית ייפסק, יוכלו ההורים להתמקד בכל מה שחשוב הנוגע לטובתם של הילדים.

במי ניתן להיעזר כדי להתמודד עם מורכבות העניין כהלכה?

בשל מורכבות העניין והפן הרגשי שלוקח בכך חלק, חשוב מאד לפנות לעורך דין מקצועי ומנוסה מאד שיוכל לסייע בבחינת הנושא ובטיפול בו. למשמורת משותפת משמעויות רבות והחובות והזכויות העומדות לצד הליך זה הן רבות. חשוב להכיר אותן ולהיות מודעים להן כדי לקבל את ההחלטות הנכונות תוך התייחסות לטובתם של הילדים. כאשר מעוניינים לפנות לעורך הדין חשוב מאד לבחון את ניסיונו בתחום זה וגם את היכרותו עם הסוגיות המשפטיות הרלוונטיות לכך.

גם הפן האישי הוא קריטי להצלחתו של ההליך וההתנהלות מול ועם עורך הדין. נושאי המשמורת הם נושאים רגישים מאד וחשוב להתנהל איתם בעדינות רבה. כימיה טובה עם עורך הדין ויכולתו להכיל את תחושותיהם של הצדדים המעורבים חשובים מאד לתהליך כולו.